גמרא
פירוש
בָּטְלוּ בְּמֵעֶיהָ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִכֵּלִים הוּא דַּהֲדַר בֵּיהּ אֲבָל בָּאוֹכָלִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומר לאוכלין טמאין לכלים טהורין ור׳ יוסי בשיטת ר׳ עקיבא רבו אמרה דדריש כל אשר יפול מהן אל תוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא קרי בי׳ יטמא לימד על ככר שני דהא בכלי עסקינן והכל ראשון והאוכל שני שעושה שלישי בחולין שמטמ׳ שלישי מדכתיב יטמא ומאי יטמא משקין דליכא מאן דאמר אוכל מטמא אוכל בחולין והכי דרשינן להו באוכל כתיב רבוי יטמא שמטמא לאחרים ומיעוט וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא דמשמע הוא טמא ואין מטמא אחרים. ובמשקין נמי כתיב רבוי יטמא והאי מיעוט דטמא הוא דהא איתקש בההוא קרא מים לזרע וליכא למימר דרבוי לטמא כיוצא בהן משקה משקה ואוכל אוכל ומיעוט מלטמא אחרים דכיון דאשכחן בכלים דאין כלי מטמא כלי ומטמאין אחרים ה״נ הכא אתיא לה במה מצינו ורבוי לטמא אחרים ומיעוט מלטמא כיוצא בהן והלכך אוכל הבא מחמת שרץ אין מטמא אוכל וכל שכן הבא מחמת כלי אבל מטמא משקה באוכל מחמת כלי כתיב יטמא ובבא מחמת שרץ נמי כתיב טמא הוא ומדאשמועינן דאין עושה כיוצא בו שמע מינה דמטמא אחרים דאי לא לשתוק מיניה ולכתוב טמא ואנא ידענא דאינו מטמא כלל אחרים מדלא כתיב יטמא. ומשקה הבא מחמת כלי אינו מטמא משקה דאם אית׳ כיון דאוכל ומשקין מטמאין משקה ליערבינהו וניתנייהו וכן הבא מחמת שרץ טומאתו לעצמו ולאחרים בק״ו מבא מחמת כלי ואינו עושה כיוצא בו מדאיתקש לאוכל הבא מחמת שרץ וליכא למימר למה לי קרא לימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דלעשות כיוצא בו או שלא לעשות אינ׳ קולא וחומרא. מיהו בהאי קרא דבא מחמת שרץ הוה סגי וכל שכן בבא מחמת כלי אלא דמלתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ומעתה למדנו אוכל מטמא משקה ומשקה אוכל. ובאנו לדקדק אם יטמא משקה את הכלי ואמרנו דלא וק״ו ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי כדלקמן משקה הבא מחמת כלי אינו דין שלא יטמא את הכלי ולא מצי למימר הכי כלי שמטמא משקה אינו מטמא כלי משקה שאין מטמא משקה אינו דין שלא יטמא את הכלי דטעמא דמשקה משום דאין טומאה עושה כיוצא בה ואין זו קולא וחומרא לעשות ממנה ק״ו. ולפי׳ למדוה מטעם דלא יפה כח הבן מכח האב ואע״ג דאיכא למימר מה לכלי שאין מטמא כלי משום דאין טומאה עושה כיוצא בה תאמר במשקה, אפי״ה טומאה זו של משקה מן הכלי בא אליו ואם יטמא משקה זה את הכלי תחשב טומאת כלי מטמאה כלי ומאוכל אינו יכול לעשות עדיין בנין אב שעדיין לא למדנו מה דינו ואמרנו תינח משקין הבאין מחמת כלי משקין הבאין מחמת שרץ מאי איכא למימר ופריק דאינהו גופייהו בק״ו אתו ממשקין הבאין מחמת כלי ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וכבר הונח זה דמשקין מטמאין אוכל ואין מטמאין לא משקין ולא כלי ובאנו לדקדק על האוכלים אם מטמאין כלי ואמרנו דלא ק״ו ומה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא כלי אוכל שאינו מטמא אוכל אינו דין שלא יטמא את הכלי. והאי ק״ו לאו דוקא דהיכי יליף מאוכל שאינו עושה כיוצא בו דזו אינו קולא אלא כעין מה מצינו היא דמאי אמרת מה לאוכל שכן אין טומאה עושה כיוצא בה תדע שהרי משקה מטמא משקה אף אני אומר משקה שמטמ׳ אוכל ואינו מטמא כלי ועיקר ק״ו בשלילה הוא לומר דאי הוה אמרינן אוכל מטמא אוכל הוה אפשר דליטמא כלי דליכא למילף ממשקה דשאני אוכל דעדיף מיניה אבל השתא דאין אוכל מטמא אוכל איכא למילף ולאו מטעם דאין אוכל מטמא אתיא לה אלא מטעם דלא אמרינן אוכל מטמא וכלישנא דלעיל לא מצי למימר דלימא ומה כלי שמטמא אוכל אין מטמא כלי אוכל הבא מחמת כלי אינו דין שלא יטמא את הכלי דאיכא למפרך אוכל הבא מחמת שרץ ליטמא כלי דלאו בק״ו אתי דהא כתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו משום הכי שני לישניה הכא:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush